חלפו חודשים מיום שפקד אותנו אסון היעדרו של מוטי וטרם התרגלנו למחשבה איומה זו. קשה להעלות זכרונות וקווים לדמותו של חבר שהיה בקירבנו בכל מאודו. בכאב נכתוב בלשון עבר על ידיד מלא חיוניות שנקטף בטרם עת.

הקווים המיוחדים באישיותו היו בולטים מכדי שניתן לטשטשם. כיאה לאישיותו חדורת הכנות העצמית, אשתדל לציין אחדים מהם כהווייתם.

ויאמר רבי ירמיה בן אליעזר: "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו."

אימרה זו הייתה נכונה במיוחד לגבי מוטי. אני מניח שלו קרא ושמע את ההספדים הכנים שנאמרו על-ידי ידידיו, היה מסנן מבין שיניו קללה צעירה ועסיסית ובסגנונו המחוספס היה מרמז רמיזה שמנה כי "תפסיק לבלבל את… מה שמו."

כן, אין ספק כי כך היה נוהג, מפני שמוטי בחל בכל תופעה, העלולה בצורה הסמויה ביותר, להיראות כהתרפסות או רגשנות יתר.

זכור לי היטב יחסו לאנשים שנחשדו בצביעות. אני יכול לראות ברגע זאת את האדמומיות המתפשטת על פניו ולשמוע אותו מסנן מבין שיניו: "איזה טיפוס מחורבן, על מי הוא מנסה לעבוד?"

סגנון זה, שאפיין אותו, השאיר בי רושם בתקופה הראשונה להיכרותינו, כי יש לי עניין עם מה שקרוי בסלנג הישראלי: "מספר."

תדמית זו, שקיבלה חיזוק בסגנון לבושו הקליל ובתספורת היפית – הסתברה עד מהרה כרושם מוטעה. אט אט נתחוור לי כי מתחת למעטה ההופעה השובבה מסתתרת אישיות רגישה וחושבת. הכרתי מעט אנשים, שכה הקפידו להצניע את מעלותיהם כאנשים רגישים ובעלי חשיבה עצמאית. על סגולות אלה למדתי במרוצת הזמן, כאשר התארכו להן שעות הנסיעה ללקוחות ברשויות המקומיות. בהזדמנויות אלה, הייתה מתפתחת, בדרך כלל, שיחה רצינית, על בעיות חברתיות ומדיניות. הייתה לו מחשבה הגיונית ולא תמיד עקבית, אך מה שבלט בדעותיו הייתה העובדה שאכפת לו, בעיקר היה רגיש לתופעות של חוסר יעילות, בזבוז ועיוות הדין.

למוטי יצא מוניטין כקשוח. היו שכינו אותו "בראון הקשוח". הנפגעים העיקריים מ"קשיחותו" היו טיפוסים שמוגדרים בשפה אינטליגנטית כאנשים נרפים ומעוטי יכולת (שכלית). לגבי אנשים מסוג זה היה למוטי יחס מיוחד, שהתבטא בעיקר בבוז עמוק. באותה מידת קיצוניות הייתה בו תחושה רצינית של דאגה לחלשים. אני נזכר כיצד ידע בשקט וביעילות לדרוש תנאי שירות לעובדים הכפופים לו. בעניינים שנראו לו כצודקים, היה תקיף ולא היסס לריב עם הממונים עליו.

מוטי הצטרף לחברה בשלבי הקמתה. תחילה טיפל בפרוייקט התקציב שהיה היחיד שפעל בהיקף מלא. עד מהרה, קנה לו שם של מארגן ממדרגה ראשונה. היה זה רק טבעי שמוטי זוהה בפי כל הלקוחות כ"מר תקציב". אני נזכר כיצד היה בא מפעם לפעם עם רעיון חדש לגבי שיטת העיבוד או שיטת הארגון של הפרוייקט. הייתה לו חולשה לפרטים קטנים, לדייקנות ולסדר. במובן זה היה יקה מושלם שבלט על רקע התנהגותו השובבה והקלילה. במרוצת הזמן הועבר מוטי לטפל בפרוייקט הגדול והמורכב בחברה, ושוב היה זה סיפור הצלחה. בכישרון רב אירגן והנהיג את הצוות שטיפל בנושא. דפוסי העבודה שהנהיג העידו על חוש מפותח לארגון שחרגו משיטות העבודה השגרתיות. התקיפות והדבקות בדרכי הפעולה שקבע לעצמו עוררו לא אחת רתיעה, אך לבסוף נתקבלו בהערכה. בתקופות שנדרשו בהן מבצעים מיוחדים, חש את עצמו כמו דג במים. שעות ארוכות היה שקוע בעבודה עד לשעות הקטנות בלילה, שהוא דוחף וסוחף עימו את העובדים באותו מבצע.

הלויאליות שלו כלפי הממונים עליו הייתה מיוחדת. הוא הקפיד לא לומר לאחרים את מה שחשב עליהם – אך אם היה סבור שמשהו לא תקין במעשיך ויש בהם כדי להזיק לעבודה – הוא לא היסס להטיח בפניך את דעתו. יותר מכל, אזכור את מרץ הנעורים שהיה בו ודמיונו העשיר. אחת לכמה ימים היה מפתיע אותך ברעיון חדשני – פה שמעת ממנו את ההצעה ללכת למושב בפתחת רפיח, אחר-כך צצה המחשבה על גידול פטריות, ולא חלפו ימים ונולד צעצוע כלשהו שחכך בדעתו אם לייצרו או לא. אני נזכר כיצד בוקר אחד בא אלי עם רעיון ליצור משושים למכוניות כדי למנוע התנגשות בעת חניה. הרעיון היה מקורי, מלווה בתרשימים. בהתלהבותו הדביק וסחף את כולנו. אומנם, רבים מהרעיונות לא יצאו אל הפועל ועוד בטרם נולדו פינו את מקומם לחדשים. "השגעונות" של מוטי שימשו לא אחת גם מקור להתבדחות משותפת – אך היה ברור לנו, כי מאחורי כל זה עומדת הבעיה של אדם צעיר ומוכשר, בעל מרץ וכושר המצאה שלא מצא עדיין את ביטויו העצמי. מוטי לא חדל מחיפושיו אחרי אתגרים שבהם יוכל למצות את כשרונותיו. השגעונות לדיג, לפטנטים, לצעצועים ולאביזרים שמילאו את ראשו, העסיקו גם אותנו, כי בקסמו האישי הצליח להדביק רבים מאיתנו.

וכמובן שלא אשכח את השעות הארוכות כאשר ישבנו מגמר העבודה ועד לשעות מאוחרות והתגוששנו על לוח השחמט או הפינג-פונג. האומנם התגוששות? כן, כי לגבי מוטי, משחק השח-מט, הפינג-פונג ופעילויות רבות אחרות היו בבואה של החיים. זירת מאבק שבה מנצח מי שנוקט בתחבולה מקורית ותקיפה. ההתבדחות שלא נעדר בה לפעמים הקנטור, שליוו את המשחקים עם יריביו, הפכו את המשחק עימו לחוויה מיוחדת.

ואומנם, מוטי היה בחור לא שגרתי. משנמצאת בסביבתו לא יכולת להתעלם ממנו. הוא אילץ אותך לחשוב, לצחוק או להתרגז. הוא סחף אותך לפעילויות, עורר את מצפונך. פיתה אותך – אם זה להימורים, שכה היה להוט אחריהם או סתם נסיעה לראות משהו חדש ומעניין. לא תהיה זו מליצה אם נאמר, כי אנו, שהכרנו אותו מקרוב, לא נשכח אותו. תמיד תלווה אותנו דמותו התוססת של ידיד אמת, שנעים היה להימצא במחיצתו. היה עניין רב לשוחח איתו וטוב היה לפעול עימו יחדיו.

דן גבעול, חברו לעבודה.